ציין

Hebrew

Etymology

Root
צ־י־ן (ts-y-n)
3 terms

Verb

ציין / צִיֵּן • (tsiyén) (pi'el construction)

1. to mark, indicate, point out
2. to grade (a test, a homework assignment, or similar)
3. to mark, commemorate (an occasion, an anniversary, or similar)

Conjugation

Conjugation of ציין / צִיֵּן (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְצַיֵּן
		action noun		צייון / צִיּוּן
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	ציינתי / צִיַּנְתִּי		ציינו / צִיַּנּוּ
	second	ציינת / צִיַּנְתָּ	ציינת / צִיַּנְתְּ	ציינתם / צִיַּנְתֶּם	ציינתן / צִיַּנְתֶּן
	third	ציין / צִיֵּן	ציינה / צִיְּנָה	ציינו / צִיְּנוּ
present		מְצַיֵּן	מְצַיֶּנֶת	מְצַיְּנִים	מְצַיְּנוֹת
future	first	אֲצַיֵּן		נְצַיֵּן
	second	תְּצַיֵּן	תְּצַיְּנִי	תְּצַיְּנוּ	תְּצַיֵּנָּה1
	third	יְצַיֵּן	תְּצַיֵּן	יְצַיְּנוּ	תְּצַיֵּנָּה1
imperative	positive	צַיֵּן	צַיְּנִי	צַיְּנוּ	צַיֵּנָּה1
	negative	אַל + Second person future tense

¹ Rare in Modern Hebrew.

Yiddish

Pronunciation

• (Northeastern) IPA^(key): /t͡sɛɪ̯n/
• (Mideastern) IPA^(key): /t͡saɪ̯n/

Noun

ציין • (tseyn)

1. plural of צאָן (tson)

Noun

ציין • (tseyn) m, plural ציינער (tseyner)

1. (New York Chassidish) tooth