החיה

Hebrew

Root
ח־י־ה (ḥ-y-h)

Verb

הֶחֱיָה • (heḥeyá) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. To revive, to resuscitate, to revitalize, to quicken
   • Tanach, Psalms 143:11, with translation of the Jewish Publication Society:

     לְמַעַן־שִׁמְךָ יְהוָה תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי׃

     L'má'an shim'kha, YHWH, t'ḥayéni, b'tzidqat'khá totzí mitzará nafshí

     For Thy name's sake, O LORD, quicken me; In Thy righteousness bring my soul out of trouble.

   • Tanach, Deuteronomy 32:39, with translation of the Jewish Publication Society:

     רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׃

     Re'ú 'atah ki ani hu v-ein elohim 'imadi; ani amit va-aḥayeh; maḥatzti va-ani erpa; v-ein miyadi matzil

     See now that I, even I, am He, And there is no god with Me; I kill, and I make alive; I have wounded, and I heal; And there is none that can deliver out of My hand.

2. To resurrect
   • a. 217 C.E., Mishnah, Avot 4:22:

     הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן׃

     Hu hayáh omer: Ha-yiludim lamut, v-ha-metim l'heḥayot, v-ha-ḥayyim lidon.

     He would say: The born will die, and the dead will be resurrected, and the living will be judged.

1. • a. 500 C.E., Babylonian Talmud, Sanhedrin 90b:

     שָׁאֲלוּ מִינִין אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים? אָמַר לָהֶם, מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים, וְלֹא קִיבְּלוּ מִמֶּנוּ.

     Sha'alú minín et Rabán Gamliél: Mináyin she-ha-Qadósh Barúkh Hu m'ḥaye metím? Amár lahém: Min ha-Toráh u-min ha-N'vi'ím u-min ha-K'tuvím, v-lo qiblú miménnu.

     Heretics asked Rabban Gamliel: From where [is it derived] that the Holy Blessed One resurrects the dead? He said to them: From the Torah, the Prophets, and the Hagiographa, but they did not receive it from him.

Conjugation

Conjugation of הֶחְיָה ,הֶחֱיָה (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive: לְהַחְיוֹת ,לְהַחֲיוֹת
finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
past	first person	הֶחְיֵיתִי ,הֶחֱיֵיתִי		הֶחְיֵינוּ ,הֶחֱיֵינוּ
	second person	הֶחְיֵיתָ ,הֶחֱיֵיתָ	הֶחְיֵית ,הֶחֱיֵית	הֶחְיֵיתֶם ,הֶחֱיֵיתֶם	הֶחְיֵיתֶן ,הֶחֱיֵיתֶן
	third person	הֶחְיָה ,הֶחֱיָה	הֶחְיְתָה ,הֶחֶיְתָה	הֶחְיוּ ,הֶחֱיוּ
present	all persons	מְחַיֶּה	מְחַיָּה	מְחַיִּים	מְחַיּוֹת
future	first person	אֲחַיֶּה		נְחַיֶּה
	second person	תְּחַיֶּה	תְּחַיִּי	תְּחַיּוּ	תְּחַיֶּינָה1
	third person	יְחַיֶּה	תְּחַיֶּה	יְחַיּוּ	תְּחַיֶּינָה1
imperative	second person	הַחְיֵה ,הַחֲיֵה	הַחְיִי ,הַחֲיִי	הַחְיוּ ,הַחֲיוּ	הַחְיֶינָה ,הַחֲיֶינָה1
notes		Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing.