ניחם

Hebrew

Root
נ־ח־ם (n-ḥ-m)

Verb

ניחם / נִחֵם • (nikhém) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart נוחם / נֻחַם)

1. to comfort, console

Conjugation

Conjugation of ניחם / נִחֵם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְנַחֵם action noun: ניחום / נִחוּם
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ניחמתי / נִחַמְתִּי		ניחמנו / נִחַמְנוּ
	second	ניחמת / נִחַמְתָּ	ניחמת / נִחַמְתְּ	ניחמתם / נִחַמְתֶּם	ניחמתן / נִחַמְתֶּן
	third	ניחם / נִחֵם	ניחמה / נִחֲמָה	ניחמו / נִחֲמוּ
present		מְנַחֵם	מְנַחֶמֶת	מְנַחֲמִים	מְנַחֲמוֹת
future	first	אֲנַחֵם		נְנַחֵם
	second	תְּנַחֵם	תְּנַחֲמִי	תְּנַחֲמוּ	תְּנַחֵמְנָה1
	third	יְנַחֵם	תְּנַחֵם	יְנַחֲמוּ	תְּנַחֵמְנָה1
imperative		נַחֵם	נַחֲמִי	נַחֲמוּ	נַחֵמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Verb

ניחם / נִחַם • (nikhám) third-singular masculine past (nif'al construction)

1. (biblical) to regret
2. (biblical) to be comforted, consoled

Conjugation

Conjugation of ניחם / נִחַם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: להינחם / לְהִנָּחֵם action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ניחמתי / נִחַמְתִּי		ניחמנו / נִחַמְנוּ
	second	ניחמת / נִחַמְתָּ	ניחמת / נִחַמְתְּ	ניחמתם / נִחַמְתֶּם	ניחמתן / נִחַמְתֶּן
	third	ניחם / נִחַם	ניחמה / נִחֲמָה	ניחמו / נִחֲמוּ
present		ניחם / נִחָם	ניחמת / נִחֶמֶת	ניחמים / נִחָמִים	ניחמות / נִחָמוֹת
future	first	אֶנָּחֵם		נינחם / נִנָּחֵם
	second	תינחם / תִּנָּחֵם	תינחמי / תִּנָּחֲמִי	תינחמו / תִּנָּחֲמוּ	תינחמנה / תִּנָּחֵמְנָה1
	third	יינחם / יִנָּחֵם	תינחם / תִּנָּחֵם	יינחמו / יִנָּחֲמוּ	תינחמנה / תִּנָּחֵמְנָה1
imperative		הינחם / הִנָּחֵם	הינחמי / הִנָּחֲמִי	הינחמו / הִנָּחֲמוּ	הינחמנה / הִנָּחֵמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.