אומץ

Hebrew

Root
א־מ־ץ (ʾ-m-ts)

Noun

אומץ / אֹמֶץ • ('ómets) m [pattern: קֹטֶל]

1. courage, bravery, valor, guts

Verb

אומץ / אֻמַּץ • ('umáts) (pu'al construction, active counterpart אימץ / אִמֵּץ)

1. to be adopted

Conjugation

Conjugation of אומץ / אֻמַּץ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אומצתי / אֻמַּצְתִּי		אומצנו / אֻמַּצְנוּ
	second	אומצת / אֻמַּצְתָּ	אומצת / אֻמַּצְתְּ	אומצתם / אֻמַּצְתֶּם	אומצתן / אֻמַּצְתֶּן
	third	אומץ / אֻמַּץ	אומצה / אֻמְּצָה	אומצו / אֻמְּצוּ
present		מאומץ / מְאֻמָּץ	מאומצת / מְאֻמֶּצֶת	מאומצים / מְאֻמָּצִים	מאומצות / מְאֻמָּצוֹת
future	first	אאומץ / אֲאֻמַּץ		נאומץ / נְאֻמַּץ
	second	תאומץ / תְּאֻמַּץ	תאומצי / תְּאֻמְּצִי	תאומצו / תְּאֻמְּצוּ	תאומצנה / תְּאֻמַּצְנָה1
	third	יאומץ / יְאֻמַּץ	תאומץ / תְּאֻמַּץ	יאומצו / יְאֻמְּצוּ	תאומצנה / תְּאֻמַּצְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.