בולט

Hebrew

Root
ב־ל־ט‎

Etymology

From the root ב־ל־ט‎ (b-l-t).

Adjective

בּוֹלֵט • (bolét) (feminine בּוֹלֶטֶת‎)

1. Protruding.
2. Conspicuous.
3. Prominent.

References

• Lazar, Yisrael, THE NEW DICTIONARY Hebrew-English English-Hebrew, Jerusalem: Kiryat Sefer, 1991, →ISBN

---

Yiddish

Adjective

בולט • (boylet)

1. outstanding; clear; marked; distinct; vivid

Declension

Declension of בולט

predicative					בולט boylet
case	masculine	neuter			feminine	plural
		indefinite	definite	post./nom.
nominative	בולטער‎ boyleter	בולט boylet	בולטע‎ boylete	בולטס‎ boylets	בולטע‎ boylete	בולטע‎ boylete
accusative	בולטן‎ boyletn
dative			בולטן‎ boyletn		בולטער‎ boyleter