בורך

Hebrew

Root
ב־ר־ך (b-r-k)

Verb

בורך / בֹּרַךְ • (borákh) (pu'al construction, present מבורך / מְבֹרָךְ, future יבורך / יְבֹרַךְ, active counterpart בירך / בֵּרֵךְ)

1. to be blessed
   • Popular Piyyut:

     מִפִּי אֵל יְבֹרַךְ כָּל יִשְׂרָאֵל

     mipí 'él y'vorákh kol yisra'él

     From the mouth of God, all of Israel will be blessed

Conjugation

Conjugation of בורך / בֹּרַךְ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בורכתי / בֹּרַכְתִּי		בורכנו / בֹּרַכְנוּ
	second	בורכת / בֹּרַכְתָּ	בורכת / בֹּרַכְתְּ	בורכתם / בֹּרַכְתֶּם	בורכתן / בֹּרַכְתֶּן
	third	בורך / בֹּרַךְ	בורכה / בֹּרְכָה	בורכו / בֹּרְכוּ
present		מבורך / מְבֹרָךְ	מבורכת / מְבֹרֶכֶת	מבורכים / מְבֹרָכִים	מבורכות / מְבֹרָכוֹת
future	first	אבורך / אֲבֹרַךְ		נבורך / נְבֹרַךְ
	second	תבורך / תְּבֹרַךְ	תבורכי / תְּבֹרְכִי	תבורכו / תְּבֹרְכוּ	תבורכנה / תְּבֹרַכְנָה1
	third	יבורך / יְבֹרַךְ	תבורך / תְּבֹרַךְ	יבורכו / יְבֹרְכוּ	תבורכנה / תְּבֹרַכְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.