בכה

Hebrew

Etymology

Root
ב־כ־ה (b-k-h)

Compare Aramaic ܒܵܟ݂ܹܐ (bāḳē), Arabic بَكَى (bakā), Ge'ez በከየ (bäkäyä), Maltese beka, Akkadian 𒁀𒆪𒌑𒌝 (bakûm).

Pronunciation

• Audio

  (file)

Verb

בָּכָה • (bakhá) third-singular masculine past (pa'al construction, infinitive לִבְכּוֹת)

1. To cry, weep.
   • Tanach, Exodus 2:6, with Young's Literal Translation:

     וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה׃

     vatiftákh vatir'éhu 'et hayéled v'hiné ná'ar bokhé vatakhmól 'aláv vatómer miyal'déi ha'ivrím zé

     and openeth, and seeth him -- the lad, and lo, a child weeping! and she hath pity on him, and saith, `This is [one] of the Hebrews' children.'

   • אפרת גוש, תמיד כשאתה בא

     כשאתה בא אני נופלת בגללך

     אני רוצה לבכות

     אני יודעת למה באת ומה אסור לי לצפות

   • עידן רייכל, אולי הפעם

     אני בוכה לילות שלמים עלייך ועלי

     על איך שפעם ועל איך שלא עכשיו

     כשמתנפץ חלום של סתיו

Conjugation

Conjugation of בָּכָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לִבְכּוֹת action noun: בְּכִיָּה passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בָּכִיתִי		בָּכִינוּ
	second	בָּכִיתָ	בָּכִית	בְּכִיתֶם1	בְּכִיתֶן1
	third	בָּכָה	בָּכְתָה	בָּכוּ
present		בּוֹכֶה	בּוֹכָה	בּוֹכִים	בּוֹכוֹת
future	first	אֶבְכֶּה		נִבְכֶּה
	second	תִּבְכֶּה	תִּבְכִּי	תִּבְכּוּ	תִּבְכֶּינָה2
	third	יִבְכֶּה	תִּבְכֶּה	יִבְכּוּ	תִּבְכֶּינָה2
imperative		בְּכֵה	בְּכִי	בְּכוּ	בְּכֶינָה2
notes		Pronounced בָּכִיתֶם and בָּכִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Verb

בִּכָּה • (biká) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. defective spelling of ביכה