הגן

Hebrew

Root
ג־נ־ן (g-n-n)

Verb

הֵגֵן • (hegén) (hif'il construction, passive counterpart הוּגַן)

1. to protect, to defend

Conjugation

Conjugation of הֵגֵן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָגֵן action noun: הֲגָנָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵגַנְתִּי		הֵגַנּוּ
	second	הֵגַנְתָּ	הֵגַנְתְּ	הֲגַנְתֶּם1	הֲגַנְתֶּן1
	third	הֵגֵן	הֵגֵנָּה	הֵגֵנּוּ
present		מֵגֵן	מגינה / מְגִנָּה	מגינים / מְגִנִּים	מגינות / מְגִנּוֹת
future	first	אָגֵן		נָגֵן
	second	תָּגֵן	תָּגֵנִּי	תָּגֵנּוּ	תָּגֵנָּה2
	third	יָגֵן	תָּגֵן	יָגֵנּוּ	תָּגֵנָּה2
imperative		הָגֵן	הָגֵנִּי	הָגֵנּוּ	הָגֵנָּה2
notes		Pronounced הֵגַנְתֶּם and הֵגַנְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Noun

1. singular definite form of גן (gan)‎: the garden