הוכה

Hebrew

Root
נ־כ־ה (n-k-h)

Verb

הוכה / הֻכָּה • (huká) third-singular masculine past (huf'al construction, active counterpart הִכָּה)

1. to be hit, smitten, struck.
   • Tanach, Numbers 25:14, with translation of the King James Version:

     אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת־הַמִּדְיָנִית

     ashér huká et-hamidyanít

     even that was slain with the Midianitish woman

Conjugation

Conjugation of הוכה / הֻכָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוכיתי / הֻכֵּיתִי		הוכינו / הֻכֵּינוּ
	second	הוכית / הֻכֵּיתָ	הוכית / הֻכֵּית	הוכיתם / הֻכֵּיתֶם	הוכיתן / הֻכֵּיתֶן
	third	הוכה / הֻכָּה	הוכתה / הֻכְּתָה	הוכו / הֻכּוּ
present		מוכה / מֻכֶּה	מוכית / מֻכֵּית	מוכים / מֻכִּים	מוכות / מֻכּוֹת
future	first	אוכה / אֻכֶּה		נוכה / נֻכֶּה
	second	תוכה / תֻּכֶּה	תוכי / תֻּכִּי	תוכו / תֻּכּוּ	תוכינה / תֻּכֶּינָה1
	third	יוכה / יֻכֶּה	תוכה / תֻּכֶּה	יוכו / יֻכּוּ	תוכינה / תֻּכֶּינָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.