המתין

Hebrew

Root
מ־ת־ן (m-t-n)

Verb

הִמְתִּין • (himtín) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. to wait

Conjugation

Conjugation of הִמְתִּין (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַמְתִּין action noun: הַמְתָּנָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִמְתַּנְתִּי		הִמְתַּנּוּ
	second	הִמְתַּנְתָּ	הִמְתַּנְתְּ	הִמְתַּנְתֶּם	הִמְתַּנְתֶּן
	third	הִמְתִּין	הִמְתִּינָה	הִמְתִּינוּ
present		מַמְתִּין	מַמְתִּינָה	מַמְתִּינִים	מַמְתִּינוֹת
future	first	אַמְתִּין		נַמְתִּין
	second	תַּמְתִּין	תַּמְתִּינִי	תַּמְתִּינוּ	תַּמְתֵּנָּה1
	third	יַמְתִּין	תַּמְתִּין	יַמְתִּינוּ	תַּמְתֵּנָּה1
imperative		הַמְתֵּן	הַמְתִּינִי	הַמְתִּינוּ	הַמְתֵּנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.