התגרש

Hebrew

Root
ג־ר־שׁ (g-r-sh)

Verb

הִתְגָּרֵשׁ • (hitgaresh) (hitpa'el construction)

1. to get divorced

Conjugation

Conjugation of הִתְגָּרֵשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְגָּרֵשׁ action noun: הִתְגָּרְשׁוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְגָּרַשְׁתִּי		הִתְגָּרַשְׁנוּ
	second	הִתְגָּרַשְׁתָּ	הִתְגָּרַשְׁתְּ	הִתְגָּרַשְׁתֶּם	הִתְגָּרַשְׁתֶּן
	third	הִתְגָּרֵשׁ	הִתְגָּרְשָׁה	הִתְגָּרְשׁוּ
present		מִתְגָּרֵשׁ	מִתְגָּרֶשֶׁת	מִתְגָּרְשִׁים	מִתְגָּרְשׁוֹת
future	first	אֶתְגָּרֵשׁ		נִתְגָּרֵשׁ
	second	תִּתְגָּרֵשׁ	תִּתְגָּרְשִׁי	תִּתְגָּרְשׁוּ	תִּתְגָּרֵשְׁנָה1
	third	יִתְגָּרֵשׁ	תִּתְגָּרֵשׁ	יִתְגָּרְשׁוּ	תִּתְגָּרֵשְׁנָה1
imperative		הִתְגָּרֵשׁ	הִתְגָּרְשִׁי	הִתְגָּרְשׁוּ	הִתְגָּרֵשְׁנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

See also

• גירש / גֵּרֵשׁ (gerésh)
• גירוש / גֵּרוּשׁ (gerúsh)