גירש

Hebrew

Etymology

Root
ג־ר־שׁ (g-r-sh)
8 terms

Compare Ugaritic 𐎂𐎗𐎌 (grš, “to expel”).

Verb

גירש / גֵּרֵשׁ • (gerésh) (pi'el construction, passive counterpart גורש / גֹּרַשׁ)

1. to expel, to drive out, to exile
2. (Jewish law) to divorce (someone)

Conjugation

Conjugation of גירש / גֵּרֵשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְגָרֵשׁ
		action noun		גירוש / גֵּרוּשׁ
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	גירשתי / גֵּרַשְׁתִּי		גירשנו / גֵּרַשְׁנוּ
	second	גירשת / גֵּרַשְׁתָּ	גירשת / גֵּרַשְׁתְּ	גירשתם / גֵּרַשְׁתֶּם	גירשתן / גֵּרַשְׁתֶּן
	third	גירש / גֵּרֵשׁ	גירשה / גֵּרְשָׁה	גירשו / גֵּרְשׁוּ
present		מְגָרֵשׁ	מְגָרֶשֶׁת	מְגָרְשִׁים	מְגָרְשׁוֹת
future	first	אֲגָרֵשׁ		נְגָרֵשׁ
	second	תְּגָרֵשׁ	תְּגָרְשִׁי	תְּגָרְשׁוּ	תְּגָרֵשְׁנָה1
	third	יְגָרֵשׁ	תְּגָרֵשׁ	יְגָרְשׁוּ	תְּגָרֵשְׁנָה1
imperative	positive	גָּרֵשׁ	גָּרְשִׁי	גָּרְשׁוּ	גָּרֵשְׁנָה1
	negative	אַל + Second person future tense

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• H1644 in Strong, James (1979), Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible