התנקש

From Wiktionary, the free dictionary
Jump to navigation Jump to search

Hebrew

[edit]
Root
נ־ק־שׁ (n-q-sh)

Verb

[edit]

הִתְנַקֵּשׁ (hitnakesh) (hitpa'el construction)

  1. (Biblical Hebrew) to attempt assassination
    • Tanach, 1 Samuel 28:9:
      וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי׃
      (please add an English translation of this quotation)
  2. to assassinate

Conjugation

[edit]
[edit]