וַאלַה

Judeo-Italian

Etymology

Inherited from Classical Latin vallis, of uncertain origin.

Noun

וַאלַה (waʔlah /valla/) f

1. valley
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ”, in נְבִיאִים‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 31, leaf 2, left page, lines 14–17:

     אֵי מוּרַארוֹ לִי אַלְטוּרִי דֵי לוּ אַגְרוֹוִיאוֹ קֵי אִין וַאלַה דֵי בֶן הִינוֹם פֵיר אַרְדֵירֵי לִי פִֿילְייוּלִי לוּרִי אֵי לִי פִֿילְייוּלִי לוּרִי אִין פֿוּקוֹ קֵי נוּן קוּמַאנַאיִי אֵי נוּן סַאלִיווֹ סוּפֵירַה לוּ קוֹרוֹ מִיאוֹ׃ (Judeo-Roman)

     ʔe muraʔro li ʔalṭuri de lu ʔagərowiʔo qe ʔin waʔlah de ben hinom per ʔarədere li filəyyuli luri ʔe li filəyyuli luri ʔin fuqo qe nun qumaʔnaʔyi ʔe nun saʔliwo superah lu qoro miʔo.

     /E muraro li alturi de lu agrovio, che in valla de Ben Hinom, per ardere li figliuli luri e li figliuli luri in fuco; che nun cumannaji e nun salivo supera lu coro mio./

     And they built on the heights of the abomination, which [is] in the valley of Ben Hinnom, in order to burn their sons and their daughters in fire, which I did not command, and never came to my mind.