טוּרְנַארֵי

Judeo-Italian

Etymology

Derived from Classical Latin tornō, tornāre, derived from tornus (“lathe”).

Verb

טוּרְנַארֵי (ṭurənaʔre /turnare/)

1. (intransitive) to turn back
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 8, verse 5, leaf 3, right page, lines 9–10:

     פֵיר קִי רֵיוֵילַאווֹ לוּ פוּפֵילוּ קוּוֵיסְטוֹ יְרוּשַלַיִם רֵיוֵילַאמֵינְטוֹ סֵינְפִיטֵירְנוֹ אִינְפֿוּרְטִירוֹ אִין אִינְגַאנוֹ רֵינוּנְצַארוֹ אַה טוּרְנַארֵי׃ (Judeo-Roman)

     per qi rewelaʔwo lu pupelu quwesəṭo yərušalayim rewelaʔmenəṭo senəpiṭerəno ʔinəp̄urəṭiro ʔin ʔinəgaʔno renunəṣaʔro ʔah ṭurənaʔre.

     /Per chi revelavo lu pupelu questo Yərušalayim, revelamento senpiterno? Infurtiro in inganno; renunciaro a turnare./

     Why has this people [of] Jerusalem turned back—an eternal turning back? They have kept hold on deceit; they gave up on turning back.

Conjugation

• Indicative:

• Future: טוּרְנַארַה (ṭurənaʔrah /⁠turnarà⁠/, 3^rd-person singular)