מוקף

From Wiktionary, the free dictionary
Jump to navigation Jump to search

Hebrew

[edit]
Root
נ־ק־ף (n-q-p)

Adjective

[edit]

מוקף / מֻקָּף (mukáf) (feminine מוקפת / מֻקֶּפֶת, masculine plural מוקפים / מֻקָּפִים, feminine plural מוקפות / מֻקָּפוֹת)

  1. surrounded; enclosed
    היא תמיד מוקפת בחברים.
    hi tamid mukefet b'khaverim.
    She is always surrounded with friends.