נוּמוֹ

From Wiktionary, the free dictionary
Jump to navigation Jump to search

Judeo-Italian

[edit]

Etymology

[edit]
PIE word
*h₁nómn̥

From Classical Latin nōmen, from Proto-Italic *nomən, from Proto-Indo-European *h₁nómn̥.

Noun

[edit]

נוּמוֹ (numom

  1. name
    • 16th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (Nəvīʾīm, Prophets) (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 11, leaf 1, lines 24–26:
      סֵי גְרוֹטַה דֵי בְרַאוִי פֿוּ לַה קַאסַה קוּוֵיסְטַה קֵי פֿוּ קְלַאמַאטוֹ לוּ נוּמוֹ מִיאוֹ סוּפֵירַה דֵי אֵיסוֹ אִין וִיאֵינְטֵי דֵי ווּאִי אֵיצִיאַה אִייוֹ אֵיקוֹ וִידִי דִיטוֹ דֵי דוּמֵידֵית׃ (Judeo-Roman)
      se gəroṭah de bəraʔwi fu lah qaʔsah quwesəṭah qe fu qəlaʔmaʔṭo lu numo miʔo superah de ʔeso ʔin wiʔenəṭe de wuʔi ʔeṣiʔah ʔiyo ʔeqo widi diṭo de dumedeṯ.
      /["]Se grotta de bravi fu la casa questa — che fu clamato lu numo mio supera de esso — in viente de vui, ezia ijo, ecco, vidi", ditto de Dumedet./
      If this house—upon which my name has been called—has been a cave of burglars in your eyes, I too, behold, saw [it]", [was] the word of the Lord.