נכתב

Hebrew

Etymology

Root
כ־ת־ב (k-t-b)

Passive of כָּתַב (katáv), from the root כ־ת־ב (k-t-b).

Verb

נִכְתַּב • (nikhtáv) third-singular masculine past (nif'al construction, active counterpart כָּתַב)

1. To be written: to get written, to undergo writing, to come into written existence.
   • 1170 CE, Maimonides, Mishneh Torah:

     אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לִמְּדָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ כֻּלָּהּ בְּבֵית דִּינוֹ לְשִׁבְעִים זְקֵנִים; וְאֶלְעָזָר וּפִינְחָס וִיהוֹשׁוּעַ, שְׁלָשְׁתָּן קִבְּלוּ מִמֹּשֶׁה.

     ʾaf ʿal pi shelo niḫteva tora shebeʿal fe, limeḏa moshe rabenu kula bebeyṯ dino leshivʿim zeqenim; veʾelʿazar ufinḥam vihoshuʿa shelashtan qibelu mimoshe

     Although the Oral Torah was not written down, Moses taught all of it in his tribunal to seventy elders; and Eliezer and Phinehas and Joshua all received it from Moses.

   הספרים נכתבו במשך שנה וחצי. — has'farím nikht'vú b'méshekh shaná vakhétsi. — The books were written over the course of a year and a half.

2. (נִכְתָּב, nikhtáv) Masculine singular present participle and present tense of נִכְתַּב.

Usage notes

• This verb refers to the event of being written. For the state of having been written, the adjective כָּתוּב (katúv, “written”) is used.

Conjugation

Conjugation of נִכְתַּב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: להיכתב / לְהִכָּתֵב action noun: היכתבות / הִכָּתְבוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נִכְתַּבְתִּי		נִכְתַּבְנוּ
	second	נִכְתַּבְתָּ	נִכְתַּבְתְּ	נִכְתַּבְתֶּם	נִכְתַּבְתֶּן
	third	נִכְתַּב	נִכְתְּבָה	נִכְתְּבוּ
present		נִכְתָּב	נִכְתֶּבֶת	נִכְתָּבִים	נִכְתָּבוֹת
future	first	אֶכָּתֵב		ניכתב / נִכָּתֵב
	second	תיכתב / תִּכָּתֵב	תיכתבי / תִּכָּתְבִי	תיכתבו / תִּכָּתְבוּ	תיכתבנה / תִּכָּתֵבְנָה1
	third	ייכתב / יִכָּתֵב	תיכתב / תִּכָּתֵב	ייכתבו / יִכָּתְבוּ	תיכתבנה / תִּכָּתֵבְנָה1
imperative		היכתב / הִכָּתֵב	היכתבי / הִכָּתְבִי	היכתבו / הִכָּתְבוּ	היכתבנה / הִכָּתֵבְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.