עורר

Hebrew

Root
ע־ו־ר (ʿ-w-r)

Verb

עוֹרֵר • (orer) (pi'el construction)

1. to rouse
2. to arouse

Conjugation

Conjugation of עוֹרֵר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְעוֹרֵר action noun: עִירוּר
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	עוֹרַרְתִּי		עוֹרַרְנוּ
	second	עוֹרַרְתָּ	עוֹרַרְתְּ	עוֹרַרְתֶּם	עוֹרַרְתֶּן
	third	עוֹרֵר	עוֹרְרָה	עוֹרְרוּ
present		מְעוֹרֵר	מְעוֹרֶרֶת	מְעוֹרְרִים	מְעוֹרְרוֹת
future	first	אֲעוֹרֵר		נְעוֹרֵר
	second	תְּעוֹרֵר	תְּעוֹרְרִי	תְּעוֹרְרוּ	תְּעוֹרֵרְנָה1
	third	יְעוֹרֵר	תְּעוֹרֵר	יְעוֹרְרוּ	תְּעוֹרֵרְנָה1
imperative		עוֹרֵר	עוֹרְרִי	עוֹרְרוּ	עוֹרֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• (arouse): דִּרְבֵּן