קידש

Hebrew

Root
ק־ד־שׁ (q-d-sh)

Verb

קידש / קִדֵּשׁ • (kidesh) (pi'el construction, passive counterpart קודש / קֻדַּשׁ)

1. to sanctify

Conjugation

Conjugation of קידש / קִדֵּשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְקַדֵּשׁ action noun: קידוש / קִדּוּשׁ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	קידשתי / קִדַּשְׁתִּי		קידשנו / קִדַּשְׁנוּ
	second	קידשת / קִדַּשְׁתָּ	קידשת / קִדַּשְׁתְּ	קידשתם / קִדַּשְׁתֶּם	קידשתן / קִדַּשְׁתֶּן
	third	קידש / קִדֵּשׁ	קידשה / קִדְּשָׁה	קידשו / קִדְּשׁוּ
present		מְקַדֵּשׁ	מְקַדֶּשֶׁת	מְקַדְּשִׁים	מְקַדְּשׁוֹת
future	first	אֲקַדֵּשׁ		נְקַדֵּשׁ
	second	תְּקַדֵּשׁ	תְּקַדְּשִׁי	תְּקַדְּשׁוּ	תְּקַדֵּשְׁנָה1
	third	יְקַדֵּשׁ	תְּקַדֵּשׁ	יְקַדְּשׁוּ	תְּקַדֵּשְׁנָה1
imperative		קַדֵּשׁ	קַדְּשִׁי	קַדְּשׁוּ	קַדֵּשְׁנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.