רצון

Hebrew

Etymology

Root
ר־צ־ה (r-ts-h)
7 terms

From רָצָה (ratsá, “to want”) +‎ ־ון (-on).

Pronunciation

• Audio:

  (file)

Noun

רָצוֹן • (ratzón) m (plural indefinite רְצוֹנוֹת, singular construct רְצוֹן־)

1. will, volition, desire
2. a surname
3. a male given name

Declension

Declension of רָצוֹן

	isolated forms		with possessive pronouns
Number:	State:	form	Person:	singular		plural
				m	f	m	f
singular	indefinite	רָצוֹן	first	רְצוֹנִי		רְצוֹנֵנוּ
	definite	הָרָצוֹן	second	רְצוֹנְךָ	רְצוֹנֵךְ	רְצוֹנְכֶם	רְצוֹנְכֶן
	construct	רְצוֹן־	third	רְצוֹנוֹ	רְצוֹנָהּ	רְצוֹנָם	רְצוֹנָן
plural	indefinite	רְצוֹנוֹת	first	רצונותיי / רְצוֹנוֹתַי		רְצוֹנוֹתֵינוּ
	definite	הָרְצוֹנוֹת	second	רְצוֹנוֹתֶיךָ	רצונותייך / רְצוֹנוֹתַיִךְ	רְצוֹנוֹתֵיכֶם	רְצוֹנוֹתֵיכֶן
	construct	רְצוֹנוֹת־	third	רְצוֹנוֹתָיו	רְצוֹנוֹתֶיהָ	רְצוֹנוֹתָם	רְצוֹנוֹתָן

Derived terms

• אֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הָרָצוֹן (ein davár haoméd bif'néi haratzón)
• בְּאִי רָצוֹן (b'í ratzón)
• רָצוֹן טוֹב (ratzón tov)

Descendants

• → Yiddish: רצון (rotsn)

References

• H7522 in Strong, James (1979), Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Yiddish

Etymology

Borrowed from Hebrew רצון (ratzón, “will, desire”)

Pronunciation

• (YIVO, Northeastern) IPA^(key): /ˈʁɔt͡sn̩/
• (Mideastern) IPA^(key): /ˈʁuːt͡sn̩/
• (Southeastern) IPA^(key): /ˈʁut͡sn̩/

Noun

רצון • (rotsn) m, plural רצונות (retsoynes)

1. (usually uncountable) desire

References

• Justus van de Kamp et al., “רצון” in Jiddisch-Nederlands Woordenboek [Yiddish-Dutch Dictionary], Amsterdam: Stichting Jiddische Lexicografie, 1987-present (ongoing). [1].