שוטה

Hebrew

Noun

שׁוֹטֶה • (shoté) m

1. (Mishnaic Hebrew, literary) fool, idiot
   • a. 217 C.E., Mishnah. Bava Kamma, section 8.4:

     חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, פְּגִיעָתָן רָעָה. הַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב, וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים פְּטוּרִין.

     ḥerésh, shoṭéh, v-qatán p'gia'tán ra'áh. ha-ḥovel ba-hén ḥayyáv, v-hem she-ḥavlú ba-aḥerím p'turín.

     A deaf-mute, an idiot, and a minor, any incident involving them is bad. If one injures them one is liable, but if they injure others they are exempt.

Derived terms

• חסיד שוטה (ḥasíd shoté)
• כלב שוטה (kélev shoté)

Adjective

שׁוֹטֶה • (shoté)

1. (botany, agriculture) weed

Derived terms

• עשב שוטה ('ésev shoté)

Yiddish

Etymology

From Hebrew שׁוֹטֶה.

Noun

שוטה • (shoyte) m, plural שוטהס (shoytes)

1. (derogatory) idiot, fool

   Synonyms: נאַר (nar), פּתי (pesi), טיפּש (tipesh)

Related terms

• שטות (shtus)