רצון

Hebrew

Etymology

Root
ר־צ־ה (r-ts-h)

From רָצָה (ratsá, “to want”) +‎ ־ון (-on).

Noun

רָצוֹן • (ratzón) m (plural indefinite רְצוֹנוֹת, singular construct רְצוֹן־)

1. will, volition, desire
2. a surname
3. a male given name

Declension

Declension of רָצוֹן

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	רָצוֹן	first	רְצוֹנִי		רְצוֹנֵנוּ
	definite	הָרָצוֹן	second	רְצוֹנְךָ	רְצוֹנֵךְ	רְצוֹנְכֶם	רְצוֹנְכֶן
	construct	רְצוֹן־	third	רְצוֹנוֹ	רְצוֹנָהּ	רְצוֹנָם	רְצוֹנָן
plural	indefinite	רְצוֹנוֹת	first	רצונותיי / רְצוֹנוֹתַי		רְצוֹנוֹתֵינוּ
	definite	הָרְצוֹנוֹת	second	רְצוֹנוֹתֶיךָ	רצונותייך / רְצוֹנוֹתַיִךְ	רְצוֹנוֹתֵיכֶם	רְצוֹנוֹתֵיכֶן
	construct	רְצוֹנוֹת־	third	רְצוֹנוֹתָיו	רְצוֹנוֹתֶיהָ	רְצוֹנוֹתָם	רְצוֹנוֹתָן

References

• H7522 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible