המה

Hebrew

Etymology 1

Root
ה־מ־ה (h-m-h)

Verb

הָמָה • (hamá) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. to sigh
2. to be filled of activity
3. (flowery) to yearn

Conjugation

Conjugation of הָמָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לַהֲמוֹת action noun: — passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הָמִיתִי		הָמִינוּ
	second	הָמִיתָ	הָמִית	הֲמִיתֶם1	הֲמִיתֶן1
	third	הָמָה	הָמְתָה	הָמוּ
present		הוֹמֶה	הוֹמָה	הוֹמִים	הוֹמוֹת
future	first	אֶהֱמֶה		נֶהֱמֶה
	second	תֶּהֱמֶה	תֶּהֱמִי	תֶּהֱמוּ	תֶּהֱמֶינָה2
	third	יֶהֱמֶה	תֶּהֱמֶה	יֶהֱמוּ	תֶּהֱמֶינָה2
imperative		הֲמֵה	הֲמִי	הֲמוּ	הֲמֶינָה2
notes		Pronounced הָמִיתֶם and הָמִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• (to sigh): נֶאֱנַח

Etymology 2

Pronoun

הֵמָּה • (héma) m pl

1. (biblical) Alternative form of הֵם.