אפה

Definition from Wiktionary, the free dictionary
Jump to navigation Jump to search

Hebrew[edit]

Root
א־פ־ה

Verb[edit]

אָפָה (afá) (pa'al construction, infinitive לֶאֱפוֹת‎, future יֹאפֶה‎, imperative אֱפֵה, passive participle אָפוּי‎, passive counterpart נֶאֱפָה‎)

  1. to bake
    הוא אוהב לאפות לחם.‎‎
    hu ohev le'efot lekhem.
    He loves to bake bread.
    • Genesis 19:3, with translation of the New International Version:
      וַיִּפְצַר־בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ׃‎‎
      But he pressed them strongly; so they turned aside to him and entered his house. And he made them a feast and baked unleavened bread, and they ate.
    • 1055, Samuel ibn Naghrillah, אִם תֵּבְךְּ (If you cry):
      לוּ יֶחֱזֵנִי נָח, וְהוּא רָשׁ, יֵדַע / בַּמֶּה יְמִינִי הוֹד וְהוֹן אָסָפָה. ¶ מֵרִיב בְּיָגֵעַ וְאוֹפֶה סֹלֶת / פִּיו יַאֲכִיל סֹלֶת אֲשֶׁר לוֹ אָפָה.‎‎
      (please add an English translation of this usage example)
    • 1935, Shai Agnon, סיפור פשוט (A Simple Story) (translated by Hillel Halkin):
      [] וידיה הקטנת עושות מלאכה הרבה, מבשלת ואופה ומכבסת ומאחה את הקרעים.‎‎
      [] and her small hands did every kind of task: the cooking and the baking and the washing and the mending.

Conjugation[edit]


Judeo-Arabic[edit]

Etymology[edit]

From Arabic آفَة(ʾāfa).

Noun[edit]

אפה (ʾāfatunf (plural אפאת(ʾāfātun))

  1. damage, calamity, plague
    • Exodus 10:1 in Saadia Gaon's Tafsir (circa 10th century)
      תׄם קאל אללה למוסי אדכׄל אלי פרעון פאני קד קוית קלבה וקלב קואדה לכי אחל אפאתי הדׄה בהם׃‎‎
      ṯumma qāla llāhu limūsā dḵul ʾilā firʿawna faʾinnī qad qawwaytu qalbahu waqalba quwwādihi likay ʾuḥilla ʾāfātī hāḏihi bahum.
      Then God said to Moses: Come to Pharaoh for I have just strengthened his heart and the the heart of his commanders so that I might set upon them these my plagues.