ברא

See also: בּרא

Aramaic

Alternative forms

• 𐡁𐡓𐡀

Pronunciation

• IPA^(key): /brɑː/

Noun

בְּרָא • ‎(b'rā) m ‎(plural בְּנַיָּא, feminine counterpart בַּרְתָּא)

1. son, child

Declension

    declension of ברא

	singular	plural
absolute	בַּר	בְּנִין
construct	בַּר	בְּנֵי
emphatic	בְּרָא	בְּנַיָּא

Verb

בְּרָא • ‎(b'rā)

1. to create

---

Hebrew

Etymology 1

Root
ב־ר־א

From the root ב־ר־א ‎(b-r-').

Verb

בָּרָא • ‎(bará) ‎(pa'al construction)

1. To create.

Conjugation

Conjugation of בָּרָא (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive: לִבְרוֹא
finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
past	first person	בָּרָאתִי		בָּרָאנוּ
	second person	בָּרָאתָ	בָּרָאת	בְּרָאתֶם	בְּרָאתֶן 1
	third person	בָּרָא	בָּרְאָה	בָּרְאוּ
present	all persons	בּוֹרֵא	בּוֹרֵאת	בּוֹרְאִים	בּוֹרְאוֹת
future	first person	אֶבְרָא		נִבְרָא
	second person	תִּבְרָא	תִּבְרְאִי	תִּבְרְאוּ	תִּבְרֶאנָה 2
	third person	יִבְרָא	תִּבְרָא	יִבְרְאוּ	תִּבְרֶאנָה 2
imperative	second person	בְּרָא	בִּרְאִי	בִּרְאוּ	בְּרֶאנָה 2
notes		Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing. Uncommon in modern Hebrew.

References

• “H1254”, in Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible, 1979

Etymology 2

Root
ב־ר־א

From the root ב־ר־א ‎(b-r-').

Verb

בֵּרֵא • ‎(beré) ‎(pi'el construction)

1. (Biblical Hebrew) To clear, to clear-cut, to cut down.

Anagrams

• אבר, ארב, באר