ברא

Aramaic

Alternative forms

• 𐡁𐡓𐡀

Pronunciation

• IPA^(key): /brɑː/

Noun

בְּרָא • (b'rā) m (plural בְּנַיָּא, feminine counterpart בַּרְתָּא)

1. son, child

Declension

    declension of ברא

	singular	plural
absolute	בַּר	בְּנִין
construct	בַּר	בְּנֵי
emphatic	בְּרָא	בְּנַיָּא

Verb

בְּרָא • (b'rā)

1. to create

---

Hebrew

Etymology 1

Root
ב־ר־א

From the root ב־ר־א (b-r-').

Verb

בָּרָא • (bará) (pa'al construction, passive counterpart נִבְרָא)

1. To create.

Conjugation

Conjugation of בָּרָא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לברוא \ לִבְרֹא action noun: בְּרִיאָה passive participle: בָּרוּא
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בָּרָאתִי		בָּרָאנוּ
	second	בָּרָאתָ	בָּרָאת	בְּרָאתֶם1	בְּרָאתֶן1
	third	בָּרָא	בָּרְאָה	בָּרְאוּ
present		בּוֹרֵא	בּוֹרֵאת	בּוֹרְאִים	בּוֹרְאוֹת
future	first	אֶבְרָא		נִבְרָא
	second	תִּבְרָא	תִּבְרְאִי	תִּבְרְאוּ	תִּבְרֶאנָה2
	third	יִבְרָא	תִּבְרָא	יִבְרְאוּ	תִּבְרֶאנָה2
imperative		בְּרָא	בִּרְאִי	בִּרְאוּ	בְּרֶאנָה2
notes		Pronounced בָּרָאתֶם and בָּרָאתֶן in informal Modern Hebrew. Uncommon in Modern Hebrew.

References

• “H1254”, in Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible, 1979

Etymology 2

Root
ב־ר־א

From the root ב־ר־א (b-r-').

Verb

בֵּרֵא • (beré) (pi'el construction)

1. (Biblical Hebrew) To clear, to clear-cut, to cut down.

Anagrams

• אבר, ארב, באר