ברא

Aramaic

Alternative forms

• 𐡁𐡓𐡀‎ (brʾ)

Pronunciation

• IPA^(key): /brɑː/

Noun

בְּרָא • (b'rā) m (plural בְּנַיָּא‎, singular feminine counterpart בַּרְתָּא‎)

1. son, child

Declension

    declension of ברא

	singular	plural
absolute	בַּר‎	בְּנִין‎
construct	בַּר‎	בְּנֵי‎
emphatic	בְּרָא‎	בְּנַיָּא‎

Verb

בְּרָא • (b'rā)

1. to create

---

Hebrew

Etymology 1

Root
ב־ר־א‎

From the root ב־ר־א‎ (b-r-'). Cognate with Arabic بَرَأَ‎ (baraʾa).

Verb

בָּרָא • (bará) (pa'al construction, passive counterpart נִבְרָא‎)

1. To create.

Conjugation

Conjugation of בָּרָא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לברוא \ לִבְרֹא‎ action noun: בְּרִיאָה‎ passive participle: בָּרוּא‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בָּרָאתִי‎		בָּרָאנוּ‎
	second	בָּרָאתָ‎	בָּרָאת‎	בְּרָאתֶם‎1	בְּרָאתֶן‎1
	third	בָּרָא	בָּרְאָה‎	בָּרְאוּ‎
present		בּוֹרֵא‎	בּוֹרֵאת‎	בּוֹרְאִים‎	בּוֹרְאוֹת‎
future	first	אֶבְרָא‎		נִבְרָא‎
	second	תִּבְרָא‎	תִּבְרְאִי‎	תִּבְרְאוּ‎	תִּבְרֶאנָה‎2
	third	יִבְרָא‎	תִּבְרָא‎	יִבְרְאוּ‎	תִּבְרֶאנָה‎2
imperative		בְּרָא	בִּרְאִי‎	בִּרְאוּ‎	בְּרֶאנָה‎2
notes		Pronounced בָּרָאתֶם‎ and בָּרָאתֶן‎ in informal Modern Hebrew. Uncommon in Modern Hebrew.

References

• H1254 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Etymology 2

Root
ב־ר־א‎

From the root ב־ר־א‎ (b-r-').

Verb

בֵּרֵא • (beré) (pi'el construction)

1. (Biblical Hebrew) To clear, to clear-cut, to cut down.

Anagrams

• אבר‎, ארב‎, באר‎