התכונן

Hebrew

Root
כ־ו־ן (k-w-n)

Verb

הִתְכּוֹנֵן • (hitkonén) (hitpa'el construction)

1. to prepare oneself
2. to intend

Conjugation

Conjugation of הִתְכּוֹנֵן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְכּוֹנֵן action noun: הִתְכּוֹנְנוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְכּוֹנַנְתִּי		הִתְכּוֹנַנּוּ
	second	הִתְכּוֹנַנְתָּ	הִתְכּוֹנַנְתְּ	הִתְכּוֹנַנְתֶּם	הִתְכּוֹנַנְתֶּן
	third	הִתְכּוֹנֵן	הִתְכּוֹנְנָה	הִתְכּוֹנְנוּ
present		מִתְכּוֹנֵן	מִתְכּוֹנֶנֶת	מִתְכּוֹנְנִים	מִתְכּוֹנְנוֹת
future	first	אֶתְכּוֹנֵן		נִתְכּוֹנֵן
	second	תִּתְכּוֹנֵן	תִּתְכּוֹנְנִי	תִּתְכּוֹנְנוּ	תִּתְכּוֹנֵנָּה1
	third	יִתְכּוֹנֵן	תִּתְכּוֹנֵן	יִתְכּוֹנְנוּ	תִּתְכּוֹנֵנָּה1
imperative		הִתְכּוֹנֵן	הִתְכּוֹנְנִי	הִתְכּוֹנְנוּ	הִתְכּוֹנֵנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.