מרד

Hebrew

Etymology

Root
מ־ר־ד (m-r-d)

From the root מ־ר־ד (m-r-d), from Proto-Semitic *marad- (“to fortify, to set up resistance; to escape, to find a means to get away; to leave one's people, to branch off or split from a group”). Cognate with Aramaic מִרְדָּא (mirdā), Classical Syriac ܡܪܕܐ (merdā), Classical Mandaic ࡌࡉࡓࡃࡀ (MYRDʾ) and Arabic تَمَرَّدَ (tamarrada).

Noun

מֶרֶד • (méred) m (plural indefinite מְרָדִים, singular construct מֶרֶד־) [pattern: קֶטֶל]

1. a rebellion, insurrection, mutiny, an uprising

Synonyms

• (rebellion): הִתְקוֹמְמוּת (hitkomemút), מֶרִי (méri)

Hyponyms

• אִנְתִּיפָדָה (intifáda, “intifada”)

Verb

מָרַד • (marád) (pa'al construction, future ימרוד / יִמְרֹד)

1. To revolt, to rebel against, to resist, to become defiant towards an entity.
   • c. 538–330 BCE
     Tanach, Genesis 14:4:

     (please add the primary text of this quotation)

     JPS

     (please add an English translation of this quotation)

     
     

     שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת־כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָֽדוּ׃

     Twelve years they served Chedorlaomer, and in the thirteenth year they rebelled.

Conjugation

Conjugation of מָרַד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: למרוד / לִמְרֹד action noun: מְרִידָה passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	מָרַדְתִּי		מָרַדְנוּ
	second	מָרַדְתָּ	מָרַדְתְּ	מְרַדְתֶּם1	מְרַדְתֶּן1
	third	מָרַד	מָרְדָה	מָרְדוּ
present		מוֹרֵד	מוֹרֶדֶת	מוֹרְדִים	מוֹרְדוֹת
future	first	אמרוד / אֶמְרֹד		נמרוד / נִמְרֹד
	second	תמרוד / תִּמְרֹד	תִּמְרְדִי	תִּמְרְדוּ	תמרודנה / תִּמְרֹדְנָה2
	third	ימרוד / יִמְרֹד	תמרוד / תִּמְרֹד	יִמְרְדוּ	תמרודנה / תִּמְרֹדְנָה2
imperative		מרוד / מְרֹד	מִרְדִי	מִרְדוּ	מרודנה / מְרֹדְנָה2
notes		Pronounced מָרַדְתֶּם and מָרַדְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• מוֹרֵד (moréd, “a rebel, a revolutionary‏‏‏‏”)

Related terms

• הִמְרִיד (himríd)
• הומרד / הֻמְרַד (humrád)

See also

• מָרוּד (marúd)