פנה

Hebrew

Etymology

Root
פ־נ־ה (p-n-h)

Compare Aramaic פָּנָא (pānā, “to face”).

Verb

פָּנָה • (paná) third-singular masculine past (pa'al construction, infinitive לִפְנוֹת, present פּוֹנֶה, future יִפְנֶה, imperative פְּנֵה, passive participle פָּנוּי)

1. to face
2. to turn

   הַמְשֵׁךְ 750 מֶטֶר וּלְאַחַר מִכֵּן פְּנֵה יָמִינָה.

   hamshékh 750 méter ul'akhár mikén p'né yamína.

   Continue 750 meters, then turn right.

3. to address, speak to

Conjugation

Conjugation of פָּנָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לִפְנוֹת action noun: פְּנִיָּה passive participle: פָּנוּי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	פָּנִיתִי		פָּנִינוּ
	second	פָּנִיתָ	פָּנִית	פְּנִיתֶם1	פְּנִיתֶן1
	third	פָּנָה	פָּנְתָה	פָּנוּ
present		פּוֹנֶה	פּוֹנָה	פּוֹנִים	פּוֹנוֹת
future	first	אֶפְנֶה		נִפְנֶה
	second	תִּפְנֶה	תִּפְנִי	תִּפְנוּ	תִּפְנֶינָה2
	third	יִפְנֶה	תִּפְנֶה	יִפְנוּ	תִּפְנֶינָה2
imperative		פְּנֵה	פְּנִי	פְּנוּ	פְּנֶינָה2
notes		Pronounced פָּנִיתֶם and פָּנִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

See also

• הֵימִין (heimín), הִשְׂמִיל (hismíl)