דיכא

Hebrew

Root
ד־כ־א (d-k-ʾ)

Verb

דיכא / דִּכֵּא • (diké) (pi'el construction, passive counterpart דוכא / דֻּכָּא)

1. to oppress, to subjugate
2. to crush, to overpower, to suppress
3. to cause depression

Conjugation

Conjugation of דיכא / דִּכֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְדַכֵּא action noun: דיכוי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	דיכאתי / דִּכֵּאתִי		דיכאנו / דִּכֵּאנוּ
	second	דיכאת / דִּכֵּאתָ	דיכאת / דִּכֵּאת	דיכאתם / דִּכֵּאתֶם	דיכאתן / דִּכֵּאתֶן
	third	דיכא / דִּכֵּא	דיכאה / דִּכְּאָה	דיכאו / דִּכְּאוּ
present		מְדַכֵּא	מְדַכֵּאת	מְדַכְּאִים	מְדַכְּאוֹת
future	first	אֲדַכֵּא		נְדַכֵּא
	second	תְּדַכֵּא	תְּדַכְּאִי	תְּדַכְּאוּ	תְּדַכֶּאנָה1
	third	יְדַכֵּא	תְּדַכֵּא	יְדַכְּאוּ	תְּדַכֶּאנָה1
imperative		דַּכֵּא	דַּכְּאִי	דַּכְּאוּ	דַּכֶּאנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.