אפה

Arabic

Noun

אפה • (ʔāfa) f (plural אפאת (ʔāfāt))

1. Judeo-Arabic spelling of آفَة (ʔāfa, “damage, calamity, plague”)‎‎
   • c. 10th century, Saadia Gaon, Tafsir‎^[1], Exodus 10:1:

     תׄם קאל אללה למוסי אדכׄל אלי פרעון פאני קד קוית קלבה וקלב קואדה לכי אחל אפאתי הדׄה בהם׃

     ṯumma qāla llāhu limūsā dḵul ʔilā firʕawna faʔinnī qad qawwaytu qalbahu wa-qalba quwwādihi likay ʔuḥilla ʔāfātī hāḏihi bahum.

     Then God said to Moses: Come to Pharaoh for I have just strengthened his heart and the heart of his commanders so that I might set upon them these my plagues.

Hebrew

Root
א־פ־ה (ʾ-p-h)

Pronunciation

• Audio

  (file)

Verb

אָפָה • (afá) third-singular masculine past (pa'al construction, infinitive לֶאֱפוֹת, future יֹאפֶה, imperative אֱפֵה, passive participle אָפוּי, passive counterpart נֶאֱפָה)

1. to bake

   הוא אוהב לאפות לחם.

   hu ohev le'efot lekhem.

   He loves to bake bread.

   • Tanach, Genesis 19:3, with translation of the New International Version:

     וַיִּפְצַר־בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ׃

     But he pressed them strongly; so they turned aside to him and entered his house. And he made them a feast and baked unleavened bread, and they ate.

   • 1055, Samuel ibn Naghrillah, אִם תֵּבְךְּ (“If you cry”):

     לוּ יֶחֱזֵנִי נָח, וְהוּא רָשׁ, יֵדַע / בַּמֶּה יְמִינִי הוֹד וְהוֹן אָסָפָה. ¶ מֵרִיב בְּיָגֵעַ וְאוֹפֶה סֹלֶת / פִּיו יַאֲכִיל סֹלֶת אֲשֶׁר לוֹ אָפָה.

     (please add an English translation of this quotation)

   • 1935, Shai Agnon, סיפור פשוט (“A Simple Story”) (translated by Hillel Halkin):

     […] וידיה הקטנת עושות מלאכה הרבה, מבשלת ואופה ומכבסת ומאחה את הקרעים.

     […] and her small hands did every kind of task: the cooking and the baking and the washing and the mending.

Conjugation

Conjugation of אָפָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לֶאֱפוֹת action noun: אֲפִיָּה passive participle: אָפוּי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אָפִיתִי		אָפִינוּ
	second	אָפִיתָ	אָפִית	אֲפִיתֶם1	אֲפִיתֶן1
	third	אָפָה	אָפְתָה	אָפוּ
present		אוֹפֶה	אוֹפָה	אוֹפִים	אוֹפוֹת
future	first	אופה / אֹפֶה		נֹאפֶה
	second	תֹּאפֶה	תֹּאפִי	תֹּאפוּ	תֹּאפֶינָה2
	third	יֹאפֶה	תֹּאפֶה	יֹאפוּ	תֹּאפֶינָה2
imperative		אֱפֵה	אֱפִי	אֱפוּ	אֱפֶינָה2
notes		Pronounced אָפִיתֶם and אָפִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Further reading

• H644 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible