ארב

Hebrew

Root
א־ר־ב (ʾ-r-b)

אָרַב • (aráv) third-singular masculine past (pa'al construction)

Conjugation of אָרַב (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לארוב / לֶאֱרֹב action noun: — passive participle: —
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	אָרַבְתִּי		אָרַבְנוּ
	second	אָרַבְתָּ	אָרַבְתְּ	אֲרַבְתֶּם¹	אֲרַבְתֶּן¹
	third	אָרַב	אָרְבָה	אָרְבוּ
present		אוֹרֵב	אוֹרֶבֶת	אוֹרְבִים	אוֹרְבוֹת
future	first	אארוב / אֶאֱרֹב		נארוב / נֶאֱרֹב
	second	תארוב / תֶּאֱרֹב	תֶּאֶרְבִי	תֶּאֶרְבוּ	תארובנה / תֶּאֱרֹבְנָה²
	third	יארוב / יֶאֱרֹב	תארוב / תֶּאֱרֹב	יֶאֶרְבוּ	תארובנה / תֶּאֱרֹבְנָה²
imperative		ארוב / אֱרֹב	אִרְבִי	אִרְבוּ	ארובנה / אֱרֹבְנָה²
notes		Pronounced אָרַבְתֶּם and אָרַבְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.