בן

Hebrew

Etymology 1

Root
ב־ן (b-n)

From Proto-Semitic *bin-.

Pronunciation

• IPA^(key): /ben/

Noun

בֵּן • (bén) m (plural indefinite בָּנִים, singular construct בֶּן־, plural construct בְּנֵי־, feminine counterpart בַּת)

1. A son.
2. (chiefly in Biblical Hebrew) A direct male descendant.

   בן אדם ― bén-adám ― a human [literally a son of Adam]

3. A guy, a boy.
4. (no longer productive, construct state) Possessor of (knowledge, ability, etc.)

   בן דעת ― bén dá'at ― someone legally competent

   בן תורה ― bén torá ― someone devoted to the Torah

5. (construct state) Used in expressing the age of a man, a boy, or the referent of a masculine noun: age, aged.

   הוא בן שש. ― hú bén shésh. ― He is six years old. [literally, a son of six]

   • 2011 September 28, Nir Hasson (ניר חסון), in Haaretz online:

     בית קברות בן 4,000 שנה שופך אור על י-ם בתקופת הברונזה

     béit-k'varót bén 4,000 shaná shofékh ór ál y-m bit'kufát-hab'rónza

     4,000-year-old cemetery sheds light on Bronze-Age Jerusalem

Usage notes

• In colloquial Modern Hebrew, the plural יְלָדִים is generally used to refer to children (of mixed or unknown sex) while בָּנִים is generally used to refer to boys.
• When constructing new forms, the Aramaic loanword בַּר (bar) is more common, e.g. בַּר דַּעַת (bar dá'at), בַּר קַיָּמָא (bar kayamá).

Declension

Declension of בֵּן

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	בֵּן	first	בְּנִי		בְּנֵנוּ
	definite	הַבֵּן	second	בִּנְךָ	בְּנֵךְ	בִּנְכֶם	בִּנְכֶן
	construct	בֶּן־	third	בְּנוֹ	בְּנָהּ	בְּנָם	בְּנָן
plural	indefinite	בָּנִים	first	בניי / בָּנַי		בָּנֵינוּ
	definite	הַבָּנִים	second	בָּנֶיךָ	בנייך / בָּנַיִךְ	בְּנֵיכֶם	בְּנֵיכֶן
	construct	בְּנֵי־	third	בָּנָיו	בָּנֶיהָ	בְּנֵיהֶם	בְּנֵיהֶן

Proper noun

בֵּן • (bén) m

1. a male given name, Ben.

Derived terms

Terms derived from the word בן

• בֶּן אָדָם (ben adám, “human being”)
• בֶּן בַּיִת (ben báyit, “roommate”)
• בֶּן בְּלִיַּעַל (ben bliyá'al, “roughneck, scoundrel”)
• בֶּן בְּרִית (ben brit, “ally”)
• בֶּן גִּיל (ben gil, “of age”)
• בֶּן דּוֹד (ben dod, “cousin”)
• בֶּן זוּג (ben zug, “spouse”)

• בֶּן זוֹנָה (ben zona, “son of a bitch, motherfucker, badass”)
• בֶּן הַזְּמַן (ben hazmán, “contemporary”)
• בֶּן זְקוּנִים (ben ziquním, “youngest child”)
• בֶּן חוֹרִין (ben ḥorín, “freeman”)
• בֶּן טוֹבִים (ben tovím, “one from a good family”)
• בִּנְיָמִין (binyamín, “Benjamin”)
• בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (bnei yisraél, “Israelites”)
• בִּן לַיְלָה (bin láyla, “overnight”)

• בֵּן מֶלֶךְ (bén mélech, “prince”)
• בֶּן עֲרֻבָּה (ben arubá, “hostage”)
• בֶּן פּוֹרָת יוֹסֵף (ben porát yoséf)
• בִּן רֶגַע (bin regá', “instantly”)
• בֶּן תּוֹרָה (ben torá)
• בֶּן תְּמוּתָה (ben tmutá, “mortal”)
• בֶּן תַּעֲרוֹבֶת (ben ta'aróvet, “mixed breed”)
• בֶּן תַּרְבּוּת (ben tarbút, “cultured person”)

Etymology 2

Root
ב־י־ן (b-y-n)

Verb

בָּן • (bán) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. (rare, archaic) to understand.
   • Tanach, Psalms 5:2:

     (please add the primary text of this quotation)

     JPS

     
     

     אֲמָרַי הַאֲזִינָה יהוה בִּינָה הֲגִיגִי

     'amaráy ha'azína YHWH bína hagigí

     Give ear to my words, O LORD, consider my meditation.

Conjugation

Conjugation of בָּן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לָבִין action noun: בִּינָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בַּנְתִּי		בַּנּוּ
	second	בַּנְתָּ	בַּנְתְּ	בַּנְתֶּם	בַּנְתֶּן
	third	בָּן	בָּנָה	בָּנוּ
present		בָּן	בָּנָה	בָּנִים	בָּנוֹת
future	first	אָבִין		נָבִין
	second	תָּבִין	תָּבִינִי	תָּבִינוּ	תָּבֵנָּה1
	third	יָבִין	תָּבִין	יָבִינוּ	תָּבֵנָּה1
imperative		בִּין	בִּינִי	בִּינוּ	בֵּנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Etymology 3

Preposition

‎‎בָּן • (ban)

1. (poetic or archaic) Form of בְּ־ (b'-) including third-person feminine plural personal pronoun as object.