הזיק

Hebrew

Root
נ־ז־ק (n-z-q)

Verb

הִזִּיק • (hizík) (hif'il construction)

1. To damage, to do damage, to hurt.

   לא יזיק לוודא. ― lo yazík l'vadé. ― It will not hurt to check.

Conjugation

Conjugation of הִזִּיק (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַזִּיק action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִזַּקְתִּי		הִזַּקְנוּ
	second	הִזַּקְתָּ	הִזַּקְתְּ	הִזַּקְתֶּם	הִזַּקְתֶּן
	third	הִזִּיק	הִזִּיקָה	הִזִּיקוּ
present		מַזִּיק	מַזִּיקָה	מַזִּיקִים	מַזִּיקוֹת
future	first	אַזִּיק		נַזִּיק
	second	תַּזִּיק	תַּזִּיקִי	תַּזִּיקוּ	תַּזֵּקְנָה1
	third	יַזִּיק	תַּזִּיק	יַזִּיקוּ	תַּזֵּקְנָה1
imperative		הַזֵּק	הַזִּיקִי	הַזִּיקוּ	הַזֵּקְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.