הכה

Hebrew

Root
נ־כ־ה (n-k-h)

Verb

הִכָּה • (hiká) (hif'il construction, passive counterpart הוכה / הֻכָּה)

1. to hit, smite, strike.
   • Tanach, Exodus 12:29:

     (please add the primary text of this quotation)

     ASV

     
     

     וַיהוה הִכָּה כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם

     vaYHVH hiká chol-b'chór b'érets mitsráyim

     that Jehovah smote all the first-born in the land of Egypt

   • Tanach, 1 Kings 20:37:

     (please add the primary text of this quotation)

     YLT

     
     

     וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ

     vayakéhu haísh haké ufatsóa

     and the man smiteth him, smiting and wounding

   • Tanach, Ezekiel 6:11:

     (please add the primary text of this quotation)

     KJV

     
     

     הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר־אָח

     haké v'chap'chá urká b'ragl'chá veemor-ách

     Smite with thine hand, and stamp with thy foot, and say, Alas

Conjugation

Conjugation of הִכָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַכּוֹת action noun: הַכָּאָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִכֵּיתִי		הִכֵּינוּ
	second	הִכֵּיתָ	הִכֵּית	הִכֵּיתֶם	הִכֵּיתֶן
	third	הִכָּה	הִכְּתָה	הִכּוּ
present		מַכֶּה	מַכָּה	מַכִּים	מַכּוֹת
future	first	אַכֶּה		נַכֶּה
	second	תַּכֶּה	תַּכִּי	תַּכּוּ	תַּכֶּינָה1
	third	יַכֶּה	תַּכֶּה	יַכּוּ	תַּכֶּינָה1
imperative		הַכֵּה	הַכִּי	הַכּוּ	הַכֶּינָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Verb

הֻכָּה • (huká) (huf'al construction)

1. defective spelling of הוכה