מכה

Definition from Wiktionary, the free dictionary
Jump to: navigation, search

Hebrew[edit]

Etymology 1[edit]

Root
נ־כ־ה

Noun[edit]

מַכָּה ‎(makáf ‎(plural indefinite מַכּוֹת, singular construct מַכַּת־, plural construct מַכּוֹת־)

  1. an attack, an assault, a hit

Verb[edit]

מַכֶּה ‎(maké)

  1. masculine singular present of הִכָּה(hiká)
    • Exodus 2:11, with translation of the King James Version:
      אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי
      ish mitsrí maké ish ivrí
      an Egyptian smiting an Hebrew

Verb[edit]

מַכָּה ‎(maká)

  1. feminine singular present of הִכָּה(hiká)

Verb[edit]

מַכֶּה ‎(maké)

  1. masculine singular present of הִכָּה(hiká)
    • a. 217 CE, Mishnah, Ketubot 7:10:
      ואלו שכופין אותו להוציא מכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחשת והברסי בין שהיו בם עד שלא נשאו ובין משנשאו נולדו
      (please add an English translation of this usage example)

Etymology 2[edit]

Borrowing from Arabic مَكَّة(makka).

Proper noun[edit]

מֶכָּה ‎(mekaf

  1. Mecca (city)

Anagrams[edit]