מכה

Definition from Wiktionary, the free dictionary
Jump to: navigation, search

Hebrew[edit]

Etymology 1[edit]

From the root נ־כ־ה

Verb[edit]

מַכֶּה (maké)

  1. masculine singular present of הִכָּה
    • Exodus 2:11, with translation of the King James Version:
      אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי
      ish mitsrí maké ish ivrí
      an Egyptian smiting an Hebrew
Derived terms[edit]

Verb[edit]

מַכָּה (maká)

  1. feminine singular present of הִכָּה

Verb[edit]

מַכֶּה (maké)

  1. masculine singular present of הִכָּה
    • Mishna, כתובות, chapter 7:
      ואלו שכופין אותו להוציא מכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחשת והברסי בין שהיו בם עד שלא נשאו ובין משנשאו נולדו

Noun[edit]

מַכָּה (makáf (plural indefinite form מַכּוֹת, singular construct form מַכַּת, plural construct form מַכּוֹת)

  1. attack, assault, hit

Etymology 2[edit]

Arabic مَكَّة‎ (mákka)

Proper noun[edit]

מֶכָּה (mekaf

  1. Mecca (city)

Anagrams[edit]