שן

Hebrew

Etymology

From Proto-Semitic *šinn-. Cognate with Arabic سِنّ (sinn), Akkadian 𒍝𒄢 (šinnu), Aramaic שנא (šinā’), and Ge'ez ስንን (sənn).

Noun

שֵׁן • (shén) f (plural indefinite שיניים / שִׁנַּיִם, singular construct שֵׁן־, plural construct שיני / שִׁנֵּי־) [pattern: קֵטֶל]

1. tooth
2. clove (piece of garlic)

Declension

Declension of שֵׁן

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	שֵׁן	first	שיני / שִׁנִּי		שיננו / שִׁנֵּנוּ
	definite	הַשֵּׁן	second	שינך / שִׁנְּךָ	שינך / שִׁנֵּךְ	שינכם / שִׁנְּכֶם	שינכן / שִׁנְּכֶן
	construct	שֵׁן־	third	שינו / שִׁנּוֹ	שינה / שִׁנָּהּ	שינם / שִׁנָּם	שינן / שִׁנָּן
dual	indefinite	שיניים / שִׁנַּיִם	first	שיניי / שִׁנַּי		שינינו / שִׁנֵּינוּ
	definite	השיניים / הַשִּׁנַּיִם	second	שיניך / שִׁנֶּיךָ	שינייך / שִׁנַּיִךְ	שיניכם / שִׁנֵּיכֶם	שיניכן / שִׁנֵּיכֶן
	construct	שיני־ / שִׁנֵּי־	third	שיניו / שִׁנָּיו	שיניה / שִׁנֶּיהָ	שיניהם / שִׁנֵּיהֶם	שיניהן / שִׁנֵּיהֶן

Derived terms

• שֵׁן בִּינָה f (shen biná, “wisdom tooth”)
• שֵׁן חָלָב f (shen khaláv, “milk tooth”)
• גלגל שיניים / גַּלְגַּל שִׁנַּיִם f (galgál shináyim)

References

• H8127 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• “שן” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language

Further reading

• שן on the Hebrew Wikipedia.Wikipedia ^he