בער

See also: Appendix:Variations of "ber"

Aramaic

Verb

בער • (transliteration needed)

1. (intransitive) burn

Hebrew

Root
ב־ע־ר (b-ʿ-r)

Pronunciation

• Audio

  (file)

Verb

בָּעַר • (ba'ár) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. (intransitive) to burn
   • Tanach, Exodus 3:2:

     וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל

     v'hiné has'né boér baésh v'has'né enénu ukál

     and, behold, the bush burned with fire, and the bush was not consumed

   • Tanach, Deuteronomy 4:11, with translation of the King James Version:

     וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם

     v'hahár boér baésh ad lev hashamáyim

     and the mountain burned with fire unto the midst of heaven

   • 1986, “אין לי ארץ אחרת [I Have No Other Country]”, Ehud Manor (lyrics), Korin Allal (music):

     אֵין לִי אֶרֶץ אַחֶרֶת / גַּם אִם אַדְמָתִי בּוֹעֶרֶת / רָק מִלָּה בְּעִבְרִית חוֹדֶרֶת / אֶל עוֹרְקַי, אֶל נִשְׁמָתִי / בְּגוּף כּוֹאֵב, בְּלֵב רָעֵב / כָּאן הוּא בֵּיתִי

     I have no other country / Even if my land is burning / Just a word in Hebrew penetrates / My veins, my soul / With an aching body, with a starving heart / Here is my home

Conjugation

Conjugation of בָּעַר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לבעור / לִבְעֹר action noun: בְּעִירָה passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בָּעַרְתִּי		בָּעַרְנוּ
	second	בָּעַרְתָּ	בָּעַרְתְּ	בְּעַרְתֶּם1	בְּעַרְתֶּן1
	third	בָּעַר	בָּעֲרָה	בָּעֲרוּ
present		בּוֹעֵר	בּוֹעֶרֶת	בּוֹעֲרִים	בּוֹעֲרוֹת
future	first	אֶבְעַר		נִבְעַר
	second	תִּבְעַר	תִּבְעֲרִי	תִּבְעֲרוּ	תִּבְעַרְנָה2
	third	יִבְעַר	תִּבְעַר	יִבְעֲרוּ	תִּבְעַרְנָה2
imperative		בְּעַר	בַּעֲרִי	בַּעֲרוּ	בְּעַרְנָה2
notes		Pronounced בָּעַרְתֶּם and בָּעַרְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• עַל רֹאשׁ הַגַּנָּב בּוֹעֵר הַכּוֹבַע (al rosh ha-ganáv bo'ér ha-kóva)

References

• H1197 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Verb

ביער / בִּעֵר • (bi'ér) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. defective spelling of ביער

Noun

בַּעַר • (bá'ar) m [pattern: קֶטֶל]

1. fool, stupid person
   • Tanach, Psalms 73:22, with translation of the Darby Bible:

     וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע

     vaaní váar v'lo edá

     Then I was brutish and knew nothing

   • Tanach, Proverbs 12:1, with translation of the English Standard Version:

     אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת וְשׂוֹנֵא תוֹכַחַת בָּעַר

     ohév musár ohév dáat v'soné tocháchat báar

     Whoever loves discipline loves knowledge, but he who hates reproof is stupid.

Derived terms

• בַּעֲרוּת (ba'arút)

Proper noun

בְּעֹר • (b'or) m

1. a male given name, Beor
   • Tanach, Numbers 24:3, with translation of the King James Version:

     וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן

     vayisá m'shaló vayomár n'um bil'ám b'no v'or un'úm hagéver sh'tum haáyin

     And he took up his parable, and said, Balaam the son of Beor hath said, and the man whose eyes are open hath said

Anagrams

• עבר, ערב, רבע, רעב

Yiddish

Etymology

From Middle High German bër, from Old High German bero. Compare German Bär.

Pronunciation

• (Litvish) IPA^(key): [bɛʁ]
• (Poylish) IPA^(key): [bɛɪ̯ʁ]

Noun

בער • (ber) m, plural בערן (bern), diminutive בערל (berl) or בערעלע (berele)

1. bear

Derived terms

• ווײַסער בער (vayser ber)
• גומע־בערעלע (gume-berele)

Proper noun

בער • (ber) m

1. a male given name, often together with Hebrew equivalent דוב (dov), i.e. דובֿ־בער (dov-ber)