מילא

Hebrew

Etymology 1

Root
מ־ל־א (m-l-ʾ)

From the root מ־ל־א (m-l-ʾ), forming words relating to fullness or completeness. Compare with מָלֵא (malé, “full”).

Verb

מילא / מִלֵּא • (milé) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart מולא / מֻלָּא)

1. (transitive) To fill (something) up, to make (something) full.
   • Tanach, Deuteronomy 6:11, with translation of the Jewish Publication Society:

     וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל־טוּב אֲשֶׁר לֹא־מִלֵּאתָ

     uvatím m'le'ím kol tuv asher lo milléta

     and houses full of all good things, which thou didst not fill

   • יוני כלוך, עמוק בתוך הים

     גלים גלים, יעלו על הגגות והבתים, יְמַלְּאוּ את הרחוב נהר גדול, וזה הכל

     (please add an English translation of this quotation)

Conjugation

Conjugation of מילא / מִלֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְמַלֵּא action noun: מילוא / מִלּוּא
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	מילאתי / מִלֵּאתִי		מילאנו / מִלֵּאנוּ
	second	מילאת / מִלֵּאתָ	מילאת / מִלֵּאת	מילאתם / מִלֵּאתֶם	מילאתן / מִלֵּאתֶן
	third	מילא / מִלֵּא	מילאה / מִלְּאָה	מילאו / מִלְּאוּ
present		מְמַלֵּא	מְמַלֵּאת	מְמַלְּאִים	מְמַלְּאוֹת
future	first	אֲמַלֵּא		נְמַלֵּא
	second	תְּמַלֵּא	תְּמַלְּאִי	תְּמַלְּאוּ	תְּמַלֶּאנָה1
	third	יְמַלֵּא	תְּמַלֵּא	יְמַלְּאוּ	תְּמַלֶּאנָה1
imperative		מַלֵּא	מַלְּאִי	מַלְּאוּ	מַלֶּאנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Etymology 2

Unknown. Originates from מִמֵּילָא (mímeilá, “by/of itself”), a Talmudic hapax legomenon.

Interjection

מֵילָא • (meilá)

1. (colloquial) oh well, whatever

Derived terms

• בְּמֵילָא (b'meilá)

Yiddish

Etymology

From Hebrew מֵילָא (meilá).

Pronunciation

• IPA^(key): /ˈmɛɪ̯ɫə/

Interjection

מילא • (meyle)

1. whatever