אומן

Hebrew

Etymology 1

Borrowed from Aramaic אוּמָּנָא (ʾūmmānā, “artist, artisan, craftsman”) (Classical Syriac ܐܽܘܡܳܢܳܐ), from Akkadian 𒌝𒈪𒀀 (UM.MI.A /⁠ʾummānu⁠/, “expert, artisan, artist, craftsman, foreman”).

Noun

אומן / אָמָּן • (omán) m

1. artist
2. master, craftsman, expert

Noun

אומן / אֻמָּן • (umán) m

1. craftsman, artisan

Etymology 2

Verb

אומן / אֻמַּן • ('umán) (pu'al construction)

1. to be trained, to be coached

Conjugation

Conjugation of אומן / אֻמַּן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אומנתי / אֻמַּנְתִּי		אומנו / אֻמַּנּוּ
	second	אומנת / אֻמַּנְתָּ	אומנת / אֻמַּנְתְּ	אומנתם / אֻמַּנְתֶּם	אומנתן / אֻמַּנְתֶּן
	third	אומן / אֻמַּן	אומנה / אֻמְּנָה	אומנו / אֻמְּנוּ
present		מאומן / מְאֻמָּן	מאומנת / מְאֻמֶּנֶת	מאומנים / מְאֻמָּנִים	מאומנות / מְאֻמָּנוֹת
future	first	אאומן / אֲאֻמַּן		נאומן / נְאֻמַּן
	second	תאומן / תְּאֻמַּן	תאומני / תְּאֻמְּנִי	תאומנו / תְּאֻמְּנוּ	תאומנה / תְּאֻמַּנָּה1
	third	יאומן / יְאֻמַּן	תאומן / תְּאֻמַּן	יאומנו / יְאֻמְּנוּ	תאומנה / תְּאֻמַּנָּה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Verb

אוֹמֵן • (omén)

1. Masculine singular present participle and present tense of אָמַן (amán)

Adjective

אוֹמֵן • ('omén) (feminine אוֹמֶנֶת, masculine plural אוֹמְנִים, feminine plural אוֹמְנוֹת)

1. nanny; foster parent