דבר

Aramaic

Verb

דבר • (transliteration needed)

1. to lead

Hebrew

Root
ד־ב־ר (d-b-r)

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /daˈvaʁ/
• (Ashkenazi Hebrew) IPA^(key): /dɔ.vɔr/
• (Sephardi Hebrew) IPA^(key): /d̪aˈvar/
• (Syrian Hebrew) IPA^(key): /daˈbar/
• (Yemenite Hebrew) IPA^(key): /dɔˈvɔr/
• (Tiberian Hebrew) IPA^(key): [dɔːˈvɔːʀ̟]
• (Biblical Hebrew) IPA^(key): /daːˈbaːr/, [daːˈβaːr]

• (file)

Noun

דָּבָר • (davár) m (plural indefinite דְּבָרִים, singular construct דְּבַר־, plural construct דִּבְרֵי־) [pattern: קָטָל]

1. thing
2. (archaic) word (unit of language)

   Synonym: מילה (milā)

Declension

Declension of דָּבָר

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	דָּבָר	first	דְּבָרִי		דְּבָרֵנוּ
	definite	הַדָּבָר	second	דְּבָרְךָ	דְּבָרֵךְ	דְּבַרְכֶם	דְּבַרְכֶן
	construct	דְּבַר־	third	דְּבָרוֹ	דְּבָרָהּ	דְּבָרָם	דְּבָרָן
plural	indefinite	דְּבָרִים	first	דבריי / דְּבָרַי		דְּבָרֵינוּ
	definite	הַדְּבָרִים	second	דְּבָרֶיךָ	דברייך / דְּבָרַיִךְ	דִּבְרֵיכֶם	דִּבְרֵיכֶן
	construct	דִּבְרֵי־	third	דְּבָרָיו	דְּבָרֶיהָ	דִּבְרֵיהֶם	דִּבְרֵיהֶן

Derived terms

• אֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הָרָצוֹן (ein davár haoméd bif'néi haratzón)
• בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר (b'sofó shel davár)
• בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו, בכיסו, ובכעסו (bishloshá d'varím adám nikár: b'khosó, b'khisó, uv'kha`asó)
• דְּבַר תּוֹרָה (d'vár torá)
• דָּבָר אַחֵר (davár 'akhér)
• דִּבְרֵי יָמִים (div'réi yamím)
• דְּבָרִים בְּטֵלִים (dvarim btelim)
• אִישׁ דְּבָרִים ('ish dvarím)
• מִטֶּבַע הַדְּבָרִים (mitéva had'varím)
• עַל לֹא דָּבָר ('al ló davár)
• שׁוּם דָּבָר (šum davar)

Further reading

• H1697 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Noun

דַּבָּר • (dabár) m (plural indefinite דַּבָּרִים, singular construct דַּבַּר־) [pattern: קַטָּל]

1. leader

Verb

דִּבֵּר • (dibér) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. defective spelling of דיבר

Verb

דַּבֵּר • (dabér)

1. Masculine singular imperative of דיבר / דִּבֵּר (dibér)

Verb

דֻּבַּר • (dubár) third-singular masculine past (pu'al construction)

1. defective spelling of דובר

Noun

דֶּבֶר • (déver) m (Biblical Hebrew pausal form דָּבֶר) [pattern: קֶטֶל]

1. plague, pestilence

Further reading

• H1698 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible