דובר

Hebrew

Etymology 1

Root
ד־ב־ר (d-b-r)
10 terms

Verb

דובר / דֻּבַּר • (dubár) (pu'al construction, active counterpart דיבר / דִּבֵּר)

1. to be spoken

Conjugation

Conjugation of דובר / דֻּבַּר (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	דוברתי / דֻּבַּרְתִּי		דוברנו / דֻּבַּרְנוּ
	second	דוברת / דֻּבַּרְתָּ	דוברת / דֻּבַּרְתְּ	דוברתם / דֻּבַּרְתֶּם	דוברתן / דֻּבַּרְתֶּן
	third	דובר / דֻּבַּר	דוברה / דֻּבְּרָה	דוברו / דֻּבְּרוּ
present		מדובר / מְדֻבָּר	מדוברת / מְדֻבֶּרֶת	מדוברים / מְדֻבָּרִים	מדוברות / מְדֻבָּרוֹת
future	first	אדובר / אֲדֻבַּר		נדובר / נְדֻבַּר
	second	תדובר / תְּדֻבַּר	תדוברי / תְּדֻבְּרִי	תדוברו / תְּדֻבְּרוּ	תדוברנה / תְּדֻבַּרְנָה1
	third	ידובר / יְדֻבַּר	תדובר / תְּדֻבַּר	ידוברו / יְדֻבְּרוּ	תדוברנה / תְּדֻבַּרְנָה1
imperative	positive	—	—	—	—1
	negative	אַל + Second person future tense

¹ Rare in Modern Hebrew.

Noun

דּוֹבֵר • (dovér) m (plural indefinite דּוֹבְרִים, feminine counterpart דּוֹבֶרֶת)

1. speaker (of a language)
2. spokesman

Declension

Declension of דּוֹבֵר

	isolated forms		with possessive pronouns
Number:	State:	form	Person:	singular		plural
				m	f	m	f
singular	indefinite	דּוֹבֵר	first	דּוֹבְרִי		דּוֹבְרֵנוּ
	definite	הַדּוֹבֵר	second	דּוֹבֶרְךָ	דּוֹבְרֵךְ	דּוֹבֶרְכֶם	דּוֹבֶרְכֶן
	construct	דּוֹבֵר־	third	דּוֹבְרוֹ	דּוֹבְרָהּ	דּוֹבְרָם	דּוֹבְרָן
plural	indefinite	דּוֹבְרִים	first	דובריי / דּוֹבְרַי		דּוֹבְרֵינוּ
	definite	הַדּוֹבְרִים	second	דּוֹבְרֶיךָ	דוברייך / דּוֹבְרַיִךְ	דּוֹבְרֵיכֶם	דּוֹבְרֵיכֶן
	construct	דּוֹבְרֵי־	third	דּוֹבְרָיו	דּוֹבְרֶיהָ	דּוֹבְרֵיהֶם	דּוֹבְרֵיהֶן

References

• “דובר” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language
• "דובר" in the Noun Declension Tables of the Academy of Hebrew Language

Etymology 2

From English Dover.

Proper noun

דוֹבֶר • (dóver)

1. Dover (a major port in England)