נתן

Definition from Wiktionary, the free dictionary
Jump to: navigation, search

Hebrew[edit]

Verb[edit]

נָתַן (natán) (pa'al construction)

  1. to give
    • Deuteronomy 11:21
      לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ׃
  2. (archaic) to put, place
  3. to allow, permit, let
    • Exodus 3:19, with translation of the English Standard Version:
      וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה׃
      But I know that the king of Egypt will not let you go unless compelled by a mighty hand.
    • בעז בנאי, קצב ברגליים
      אני לי יכול לתת לה לחכות

Conjugation[edit]

Proper noun[edit]

נָתָן (natánm

  1. A male given name, equivalent to English Nathan or Natan.

References[edit]