נתן

Definition from Wiktionary, the free dictionary
Jump to: navigation, search

Hebrew[edit]

Root
נ־ת־ן

Verb[edit]

נָתַן (natán) (pa'al construction, infinitive לָתֵת, future ייתן \ יִתֵּן, imperative תֵּן, passive counterpart ניתן \ נִתַּן)

  1. to give
    • Genesis 29:19, with translation of the Jewish Publication Society:
      וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי׃‏
      vayómer laván tóv tití 'otáh lákh mitití 'otáh l'ísh 'akhér sh'vá 'imadí.
      wayyṓmer lāḇān ṭōḇ tittī ʾōṯāh lāḵ mittittī ʾōṯāh ləʾīš ʾaḥēr šəḇā ʿimmāḏī.
      And Laban said: ‘It is better that I give her to thee, than that I should give her to another man; abide with me.’
    • Deuteronomy 11:21
      לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ׃‏
  2. to allow, permit, let
    • Exodus 3:19, with translation of the English Standard Version:
      וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה׃‏
      But I know that the king of Egypt will not let you go unless compelled by a mighty hand.
    • בעז בנאי, קצב ברגליים
      אני לי יכול לתת לה לחכות
  3. (archaic) to put, place
  4. (archaic, Biblical Hebrew) to turn into
    • Exodus 28:24, with translation of the New International Version:
      יִתֵּן יְהוָה אֶת־מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן־הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ׃‏
      The LORD will turn the rain of your country into dust and powder; it will come down from the skies until you are destroyed.

Conjugation[edit]

Proper noun[edit]

נָתָן (natánm

  1. Nathan (biblical prophet)
  2. A male given name, equivalent to English Nathan or Natan.

References[edit]


Yiddish[edit]

Etymology[edit]

From Hebrew נָתָן.

Proper noun[edit]

נתן (nosnm

  1. Nathan (biblical prophet)
  2. A male given name: Nathan