קדושה

Hebrew

Root
ק־ד־שׁ (q-d-sh)

Noun

קדושה / קְדֻשָּׁה • (q'dushá) f (plural indefinite קודשות / קְדֻשּׁוֹת, singular construct קדושת / קְדֻשַּׁת־)

1. (post-biblical) holiness, sanctity
   • a. 500 C.E., Babylonian Talmud, Sukkah 49:b:

     כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה

     Just as its pouring is in sanctity, so too its burning is in sanctity.

Declension

Declension of קְדֻשָּׁה

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	קְדֻשָּׁה	first	קְדֻשָּׁתִי		קְדֻשָּׁתֵנוּ
	definite	הַקְּדֻשָּׁה	second	קְדֻשָּׁתְךָ	קְדֻשָּׁתֵךְ	קְדֻשַּׁתְכֶם	קְדֻשַּׁתְכֶן
	construct	קְדֻשַּׁת־	third	קְדֻשָּׁתוֹ	קְדֻשָּׁתָהּ	קְדֻשָּׁתָם	קְדֻשָּׁתָן
plural	indefinite	קְדֻשּׁוֹת	first	קדשותיי / קְדֻשּׁוֹתַי		קְדֻשּׁוֹתֵינוּ
	definite	הַקְּדֻשּׁוֹת	second	קְדֻשּׁוֹתֶיךָ	קדשותייך / קְדֻשּׁוֹתַיִךְ	קְדֻשּׁוֹתֵיכֶם	קְדֻשּׁוֹתֵיכֶן
	construct	קְדֻשּׁוֹת־	third	קְדֻשּׁוֹתָיו	קְדֻשּׁוֹתֶיהָ	קְדֻשּׁוֹתָם	קְדֻשּׁוֹתָן

---

Yiddish

Noun

קדושה • (kdushe) f

1. saintliness
2. sanctity

Related terms

• קדוש (kodesh)