טוב

Aramaic

Verb

טוב • (tov)

1. to do/to be good

Hebrew

Root
ט־ו־ב (ṭ-w-b)
8 terms

Etymology 1

From Proto-Semitic *ṭāb- (“good”). Cognate with Akkadian 𒁕𒁍𒌝 (ṭābum) and Arabic طَيِّب (ṭayyib).

Pronunciation

• (Biblical Hebrew) IPA^(key): /tˤoːb/, [tˤoːβ]
• (Tiberian Hebrew) IPA^(key): /tˤov/
• (Ashkenazi Hebrew) IPA^(key): /tojv/, /toʊv/, /tejv/, /tov/
• (Yemenite Hebrew) IPA^(key): /tˤøːv/, /tˤeːv/
• (Modern Israeli Hebrew, Sephardi Hebrew) IPA^(key): /tov/

• Audio (Israel):

  (file)

• Rhymes: -ov

Noun

טוֹב • (tov) m

1. goodness, fairness

Adjective

טוֹב • (tov) (feminine טוֹבָה, masculine plural טוֹבִים, feminine plural טוֹבוֹת)

1. good, fair, fine
   • Tanach, Genesis 1:18, with translation of the Jewish Publication Society:

     וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃

     Va-yár' Elohím ki tov.

     and God saw that it was good.

2. kind

Antonyms

• רע (ra)

Derived terms

• בוקר טוב
• גמר חתימה טובה
• גמר טוב
• הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות (hadérekh lagehenóm r'tzufáh kavanót tovót)
• טוֹב לֵב (tov lév)
• טוביה
• יום טוב
• יֵצֶר הַטּוֹב (yétser hatóv)
• לילה טוב
• מזל טוב
• ערב טוב
• רצון טוב
• שבוע טוב
• שנה טובה

Descendants

• → Dutch: tof
• →? German: dufte
• → Judeo-Italian: טובזה

Adverb

טוֹב • (tov)

1. well, good

   Synonym: הֵיטֵב

Interjection

טוֹב • (tov)

1. ok, right

Etymology 2

Root
ט־ו־ב (ṭ-w-b)
8 terms

Noun

טוּב • (tuv) m

1. goodness, virtue

Declension

Declension of טוּב

	isolated forms		with possessive pronouns
Number:	State:	form	Person:	singular		plural
				m	f	m	f
singular	indefinite	טוּב	first	טוּבִי		טוּבֵנוּ
	definite	הַטּוּב	second	טוּבְךָ	טוּבֵךְ	טוּבְכֶם	טוּבְכֶן
	construct	טוּב־	third	טוּבוֹ	טוּבָהּ	טוּבָם	טוּבָן

References

• H2896 in Strong, James (1979), Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• "טוב" in the Noun Declension Tables of the Academy of Hebrew Language