מנה

Hebrew

Root
מ־נ־ה (m-n-h)
6 terms

Compare Aramaic מְנָא (mənā, “to count, to number”), Aramaic מַנְיָא (manyā, “mina”), Arabic مَنًى (manan, “fate, lot, destiny”) and Arabic مُنِيَة (muniya, “desire”)

מָנָה • (maná) (pa'al construction, passive counterpart נִמְנָה)

Conjugation of **מָנָה** (see also Appendix:Hebrew verbs)
finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive		לִמְנוֹת
		action noun		מְנִיָּה
		passive participle		מָנוּי

finite forms		m	f	m	f
past	first	מָנִיתִי		מָנִינוּ
	second	מָנִיתָ	מָנִית	מְנִיתֶם¹	מְנִיתֶן¹
	third	מָנָה	מָנְתָה	מָנוּ
present		מוֹנֶה	מוֹנָה	מוֹנִים	מוֹנוֹת
future	first	אֶמְנֶה		נִמְנֶה
	second	תִּמְנֶה	תִּמְנִי	תִּמְנוּ	תִּמְנֶינָה²
	third	יִמְנֶה	תִּמְנֶה	יִמְנוּ	תִּמְנֶינָה²
imperative	positive	מְנֵה	מְנִי	מְנוּ	מְנֶינָה²
imperative	negative	אַל + Second person future tense

¹ Commonly pronounced מָנִיתֶם and מָנִיתֶן in Modern Hebrew (by analogy with other past forms).
² Rare in Modern Hebrew.

מָנֶה • (mané) m (plural indefinite מָנִים, singular construct מְנֵה־, plural construct מְנֵי־)

מָנָה • (maná) f (plural indefinite מָנוֹת) [pattern: קָטָל]

מִנָּה • (miná) (pi'el construction)