אמר

Definition from Wiktionary, the free dictionary
Jump to: navigation, search

Aramaic[edit]

Verb[edit]

אֲמַר ‎(ʾamar)

  1. to say, to pronounce
    • בראשית רבה ע, טז
      [כט, יז] "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין
  2. to command

Related terms[edit]


Hebrew[edit]

Etymology[edit]

Root
א־מ־ר

Cognate to Arabic أَمَرَ(ʾamara, to command).

Verb[edit]

אָמַר ‎(amár) ‎(pa'al construction, passive counterpart נֶאֱמַר, Biblical Hebrew pausal form אָמָר) (transitive, intransitive)

  1. to say; also, thought
  2. to intend

Conjugation[edit]

References[edit]

Noun[edit]

אֹמֶר ‎('ómerm

  1. Defective spelling of אומר

Proper noun[edit]

אִמֵּר ‎(imérm

  1. (archaic) A male given name