חביב

Hebrew

Etymology

From the root ח־ב־ב (ḥ-v-v). Compare Arabic حبيب.

Adjective

חָבִיב • (khavív) (feminine חֲבִיבָה, masculine plural חֲבִיבִים, feminine plural חֲבִיבוֹת) [pattern: קָטִיל]

1. friendly, pleasant, likeable
2. liked by
3. darling
4. (Talmudic) beloved, important
   • a. 500 C.E., Babylonian Talmud, Menachot 18a:

     זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אָמַר אַשְׁרֵיכֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה חֲבִיבִין עֲלֵיכֶם בְּיוֹתֵר

     The eyes of Rabbi Eleazar ben Shammua trickled with tears and he said, “Happy are you, learned men, to whom the words of the Torah are most beloved!”

Noun

חָבִיב • (khavív) m (plural indefinite חֲבִיבִים, plural construct חֲבִיבֵי־, feminine counterpart חֲבִיבָה) [pattern: קָטִיל]

1. darling