ניטל

Hebrew

Root
נ־ט־ל (n-ṭ-l)

Verb

ניטל / נִטַּל • (nitál) (nif'al construction)

1. to be taken away (from)

Conjugation

Conjugation of ניטל / נִטַּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: להינטל / לְהִנָּטֵל action noun: הינטלות / הִנָּטְלוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ניטלתי / נִטַּלְתִּי		ניטלנו / נִטַּלְנוּ
	second	ניטלת / נִטַּלְתָּ	ניטלת / נִטַּלְתְּ	ניטלתם / נִטַּלְתֶּם	ניטלתן / נִטַּלְתֶּן
	third	ניטל / נִטַּל	ניטלה / נִטְּלָה	ניטלו / נִטְּלוּ
present		ניטל / נִטָּל	ניטלת / נִטֶּלֶת	ניטלים / נִטָּלִים	ניטלות / נִטָּלוֹת
future	first	אֶנָּטֵל		נינטל / נִנָּטֵל
	second	תינטל / תִּנָּטֵל	תינטלי / תִּנָּטְלִי	תינטלו / תִּנָּטְלוּ	תינטלנה / תִּנָּטֵלְנָה1
	third	יינטל / יִנָּטֵל	תינטל / תִּנָּטֵל	יינטלו / יִנָּטְלוּ	תינטלנה / תִּנָּטֵלְנָה1
imperative		הינטל / הִנָּטֵל	הינטלי / הִנָּטְלִי	הינטלו / הִנָּטְלוּ	הינטלנה / הִנָּטֵלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Verb

ניטל / נִטֵּל • (nitél) (pi'el construction)

1. (archaic, transitive) to lift, raise
   • Tanach, Isaiah 63:9:

     (please add the primary text of this quotation)

     YLT

     
     

     בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם

     b'ahavató uvchemlató hú g'alám vay'nat'lém vay'nas'ém kol-y'mé olám

     In His love and in His pity He redeemed them, And He doth lift them up, And beareth them all the days of old

---

Yiddish

Etymology

Ultimately from Latin nātālis (“birthday [of Christ”), probably via an older form of a Romance language rather than a direct borrowing. Compare בענטשן (bentshn); the semantics and likely dates of a bunch of such relatively essential terms being descended from Romance over Germanic suggests Yiddish may have a distant root in Jewish Vulgar Latin dialects, among other sources.

Noun

ניטל • (nitl) m, plural ניטלען (nitlen)

1. Christmas

Derived terms

• ניטלבוים (nitlboym)