דיבר

Hebrew

Root
ד־ב־ר (d-b-r)

Etymology

Compare Ugaritic 𐎄𐎁𐎗 (dbr, “to speak, say”).

Verb

דיבר / דִּבֵּר • (dibér) third-singular masculine past (pi'el construction, future יְדַבֵּר, passive counterpart דובר / דֻּבַּר)

1. to speak (say words)
   • Tanach, Exodus 4:14:

     (please add the primary text of this quotation)

     JPS

     
     :

     וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי־דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה־הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ׃

     vayikhar-'áf YHVH b'moshé vayómer haló 'aharón 'akhíkha haleví yadá'ti ki-dabér y'dabér hú v'gám hine-hú yotsé likratékha v'ra'akhá v'samákh b'libó.
     wayyiḥar-ʾap̄ YHWH bəmōše wayyṓmer hălō ʾahărōn ʾāḥī́ḵā hallēwī yāḏáʿtī kī-ḏabbēr yəḏabbēr hū wəḡam hinnē-hū yōṣē liqrāṯéḵā wərāʾăḵā wəśāmaḥ bəlibbō.

     And the anger of the LORD was kindled against Moses, and He said: ‘Is there not Aaron thy brother the Levite? I know that he can speak well. And also, behold, he cometh forth to meet thee; and when he seeth thee, he will be glad in his heart.

Conjugation

Conjugation of דיבר / דִּבֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְדַבֵּר action noun: דיבור / דִּבּוּר
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	דיברתי / דִּבַּרְתִּי		דיברנו / דִּבַּרְנוּ
	second	דיברת / דִּבַּרְתָּ	דיברת / דִּבַּרְתְּ	דיברתם / דִּבַּרְתֶּם	דיברתן / דִּבַּרְתֶּן
	third	דיבר / דִּבֵּר	דיברה / דִּבְּרָה	דיברו / דִּבְּרוּ
present		מְדַבֵּר	מְדַבֶּרֶת	מְדַבְּרִים	מְדַבְּרוֹת
future	first	אֲדַבֵּר		נְדַבֵּר
	second	תְּדַבֵּר	תְּדַבְּרִי	תְּדַבְּרוּ	תְּדַבֵּרְנָה1
	third	יְדַבֵּר	תְּדַבֵּר	יְדַבְּרוּ	תְּדַבֵּרְנָה1
imperative		דַּבֵּר	דַּבְּרִי	דַּבְּרוּ	דַּבֵּרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.